איך אפשר להיקבר בחיים ולהישאר שבע?

תשאלו את הצמח הזה שאני מגדל - Haworthia cooperi.

מסתבר שהטכנולוגיה שחשבנו שהמצאנו במאה ה-21, קיימת בדרום אפריקה כבר מיליוני שנים.

ממבט ראשון, היא לא נראית כמו צמח שגרתי, אלא כמו אסופה של בועות זכוכית ירוקות. אבל מתחת לפני השטח (ליטרלי), מסתתר אחד הפתרונות ההנדסיים המבריקים ביותר בטבע.

במדבריות צחיחים, צמחים עומדים בפני דילמה אכזרית:

להישאר מעל הקרקע לקלוט אור ואז ולהסתכן בהתייבשות ומוות מהשמש.

או להיקבר בחול כדי להישאר בקרירות ואז למות מרעב כי אין אור לפוטוסינתזה הדרושה לצמחים לייצור האוכל שלהם "גלוקוז" שהוא החומר שמספק להם את האנרגיה.

ה-Haworthia לא בחרה צד. היא המציאה מערכת של "סיבים אופטיים".

החלק העליון של העלים שלה שקוף לחלוטין. אלו "חלונות גג" (Epidermal windows).

הצמח קובר את רוב גופו באדמה הקרירה, ורק הקצוות השקופים נשארים בקו אפס עם הקרקע.

האור חודר דרך ה"חלונות", עובר הגברה בעזרת סדרה של סיבים אופטיים בתוך העלה, ומגיע לתאי הפוטוסינתזה שעמוק בבטן האדמה.

וזה לא הכל. יש לה גם "מנועים". כאשר הרוח חושפת את הצמח והוא מרגיש בסכנה, נכנסים לפעולה השורשים המתכווצים שלו (Contractile roots). הם ממש מושכים את הצמח באקטיביות חזרה לעומק האדמה, כמו מעלית פנימית ששומרת עליו מהחום.

כשאני מסתכל על ה-Haworthia הזו אצלי, אני לא רואה רק "עציץ". אני רואה הנדסה ירוקה במיטבה. אם נלמד להסתכל על צמח לא רק כ"קישוט", אלא כפלא הנדסי אז אני באמת חושב שנוכל לבנות כאן ערים ירוקות יותר, חכמות יותר ומחוברות יותר לחיים.